עופרה כהן הינה מוזיקאית ויזמית חברתית בתחום הרצף האוטיסטי.
משלבת אוכלוסיות בעלי צרכים מיוחדים בחברה הישראלית
במתן הזדמנות שווה ללימודי מוסיקה במרכזי תרבות הקונסרבטוריונים.
עופרה למדה מוזיקה בסמינר הקיבוצים, המדרשה למוזיקה במכללת לוינסקי
ויש לה תואר שני בשילוב אמנויות בחינוך.
כיום מסיימת תואר שני בחינוך למוגבלויות שכלית באוניברסיטת בר אילן, שם גם הרצתה.
לימדה שבע שנים בבית הספר רמז וגם בשכונת יוספטל בכפר סבא.
במערכת החינוך לא ויתרו עליה, היא המשיכה כמדריכה ארצית
והדריכה בבתי ספר להוראה בכל הארץ, מלכיש בדרום ועד מגדל העמק בצפון,
שם הכשירה עובדי הוראה לפרויקטים רבים ושימשה כמורה מאמנת.
כשאומרים אנשים מיוחדים למי מתכוונים?
הקשת מאוד רחבה, מתייחסים למוגבליות שכליות,על אוטזים, תסמונות כאלה ואחרות, תסמונות נדירות
האוטיזם היא חלק מתוך הקשת הגדולה של נושא הצרכים המיוחדים כמכלול ובתוך כל קטוגריה כזו יש סוגים שונים
והתפתחויות שונות וצורה של התפתחות לכל מגבלות. כל בן אדם בתוך העולם של הצרכים המיוחדים הוא אדם בפני עצמו
אמנם המכלול דומה בין המגבלויות השונות אבל כל בן אדם בפני עצמו.
איך יודעים לאבחן מי נמצא בכל תת קטגוריה?
יש אבחונים של המדינה של משרד הרווחה וביטוח לאומי
שמאבחנים את הילדים בגיל צעיר ונותנים לה את השם
שאני נזהרת לומר.
אני כמעט לא מסתכלת על ה"מגבלות",אני מסתכלת על העוצמה.
כי מוגבלות אתה רואה, למשל צעיר עם תסמונות דאון אתה מבין שיש לו משהו.
אני רואה בעוצמה הזו את מה שיש בו את המוזיקה, את התיאטרון, את הציור, האומנות
ולא להסתכל על המוגבלות כי רואים אותה.
את לא מתייחסת להגדרה של המוגבלות אלא על הפוטנציאל שיש בפנים?
בדיוק, הלוואי ונוכל לשנות שלא כל פעם נתפעל מזה שאנחנו רואים אדם עם צרכים מיוחדים ועוצמתו
למה עלינו לא מתפלים מה אנחנו עושים? אנחנו צריכים לנהל את הדרך בצורה אחרת
ולשנות טיפה את ההגדרות ולהפסיק עם ההגדרות בדרך הזו.
את עובדת איתם במוזיקה? (ספרי קצת על הרקע המוזיקלי שלך)
נכון, הכלי שלי הוא מוזיקה. אני מוזיקאית.
למדתי מוזיקה לאורך כל השנים מבית הוריי מגיל 7 שהלכתי ללמוד בקונסרבטוריון
לאחר מכן אבא שלי אמר שאת חייבת לעשות דברים במוזיקה אז למדתי מוזיקה.
חלילים, חלילית קלידים, כלי הקשה ובעצם סללתי את הדרך והתחלתי כמורה למוזיקה כ 7 שנים
למדתי תואר שני בחינוך מיוחד בבר אילן כדי שתהיה לי גושפנקה אם ישאלו אותי מאיפה באתי.
ב 22 השנים האחרונות התוודעתי לנושא של צרכים מיוחדים.
היית יכולה להסתדר ללא התואר?
כן, המוזיקה היא כלי רוחנית וכשיש לך את הצד השמאלי שלך, את הלב, אתה יכול להצליח.
כאשר אני מכשירה אנשים מתוך הקונסרבטוריונים שהם מוזיקאים אני לא מלמדת אותם מוזיקה,
אני נותנת להם את הכלים איך ללמד את האנשים עם הצרכים המיוחדים
ואם יש לך את זה עם המון אהבה אתה פשוט מצליח.
בעלי הצרכים המיוחדים יודעים לקרוא תווים?
יש כאלה שכן, יש כאלה שיש להם שפה נוספת בצורות בצבעים
או בשפה מוזיקלית שנקראת היד המזמרת של קודאי.
שפה של היד שבעצם מסמלת להם את כל התווים, או ע"י חיקוי
אני מנגנת לדוגמא מראה להם את אצבוע והם מחקים אותי תוך כדי ראיה באצבוע.
אפשר לקרוא גם יצירות מסובכות עם השיטה הזו?
אנחנו לא הופכים אותם למוזיקאים מצטינים אבל חלקם כן יכולים.
יש הרי מוגבלויות שונות והתפתחות שונה.
אני לוקחת את האנשים שהם מהאוכלוסיה הבינונית.
מהבינונים ומטה ועד הבינונים ומעלה הגבוהים נטמעים בחברה.
איך את מנחילה להם את המוזיקה?
קודם כל המוזיקה היא דבר שהם מאוד אוהבים.
המוזיקה היא בעצם הכלי הראשון שהפכו אותה לתרפויטית.
לאחר מכן הגיעה הדרמה, כלבים צמחיה, וכל השאר..
אני לא אוהבת שמשווים את המוזיקה לרפואה, כי הם לא חולים.
אני מתייחסת אליהם כמו כל אחד אחר בלמידה
רק בתהליך, הלמידה הוא תהליך שונה.
לאורך השנים שאני עובדת עם אוכלוסיה מיוחדת
הם לא נכנסו למקומות שבהם לומדים מוזיקה.
המוזיקה היא כלי ריפוי או שהיא כלי לבטא את עצמם?
זה גם וגם הערך הסופי, כן, הוא ריפוי.
משהו שבעצם מאפשר להם להתפתח חוץ ממה שהם עושים במוזיקה
על קשרים נוספים חוץ מוזיקליים לדוגמא: לקשב וריכוז, לתיאום יד עין
לנושא של נשיפה ושאיפה לכן החלילית שלי עוזר לכאלה שבאים עם ריור
ברגע שאתה מלמד אותו ומווסת להם את השאיפה והנשיפה אז הריור מפסיק.
מיוזיק פור לייף מאיפה מגיע השם?
יש לנו את ארבעת היסודות של היקום שהם אש, מים, רוח ואוויר
וזו המוזיקה. המיוזיק פור לייף מבוססת על ארבעת היסודות הללו.
ספרי לנו על הפרויקט של קשת
מרגש מאוד, בחודש יוני קיבלתי וואטסאפ שאתחיל למלא טפסים
וחודש יוני יולי שזה סוף שנה מסכם לך את הדברים שעשית במהלך השנה.
התחלתי למלא את הטפסים ואותה בחורה נטלי לוחצת עליי מה עוד לא מילאת את הטפסים
סיימתי, ואז הגעתי לטופס של משטרה שעורך דין צריך לחתום על זה? מה בעצם קורה?
אז נטלי הסבירה לי שזה טופס סטנדרטי ששולחים אותו.
ואז היא אומרת לי התקבלת ! אני שואלת למה התקבלתי? אז היא אומרת לי
עופרה לא ראית למה התקבלת? אז אמרתי לא, מה זו התוכנית הזו?
היא אומרת לי גיבורי השנה של מפעל הפיס וקשת.
לוקחים אנשים מהחברה הישראלית שממליצים עליהם השלטון המקומי ואנשים פרטיים.
אנשי מפעל הפיס וקשת יושבים יחד עם השלטון המקומי ובוחרים
מתוך כמות כזאת או אחרת של אנשים מי הפרויקטים שמתאימים לשנה זו.
לשמחתי נבחרתי, הייתי בטקס בין ה 10 המובילים.
בהתחלה נבחרו 24 והייתי בטוחה שאני בינהם
ואז נטלי אמרה לי לא לא, את נכנסת ל 3 ימי צילום
יחד עם החברים וזו הייתה חוויה מרגשת מאוד !
והם מאוד מסייעים לי היום.