פרשיית השבוע: שינוי לטובה – או שינוי לטובתם

השיטה שלנו פשטה את הרגל – היא פשוט לא עובדת.

השבוע ככל הנראה תושבע הממשלה ה 37 ב – 74 שנות קיומה של המדינה. ממוצע של שנתיים לממשלה. זוועה.

הניצחון בבחירות איננו מתבטא בפרסום תוצאת הבחירות כי בשיטה שלנו אין לזה שום משמעות. אלא רק כשמגיע הטלפון לנשיא בו המועמד אומר: "עלה בידי".
וזה קורה בין 45 ל – 60 יום אחרי הבחירות.

הממשלה נפלה ב 30/06/22 והממשלה הבא תושבע במקרה הטוב בתחילת 01/23.

קרי – 6 חודשים בין פיזור הכנסת והשבעת הממשלה החדשה.

ובינתיים – הכל עומד, כי לממשלת מעבר אין סמכות לעשות שום דבר משמעותי.

חוסר יעילות משווע. ואם ממשלה קמה בחוסר יעילות, למה שהיא תתפקד ביעילות במשך כהונתה?
ולחשוב שתהליך כזה קורה כמעט כל שנתיים, וזה מסביר למה רוב הזמן יש אצלנו שיתוק שלטוני.

מועמד נבחר שמקבל מנדט להקים ממשלה – מן הסתם רוצה להקים אותה. זה טבעי.

השיטה צריכה להעניק לו כלים טובים לעשות זאת. אצלנו השיטה מעניקה את היתרון לקבוצות המיעוט שבלעדיהן אין ממשלה, והופכת את המלאכה לכמעט בלתי אפשרית.

וכך המועמד הופך להיות מוקד ללחץ. הדוגמא הטובה היא מקרה לבני בשנת 2009. היא סירבה לתת לחרדים את מבוקשם ולא הצליחה להקים ממשלה. נתניהו הסכים, וכל השאר היסטוריה.

והתופעה היותר חמורה היא שבגלל היעדר כלל הכרעה ברור, המועמדים נאלצים להסכים לחקיקה שמשנה את כללי המשחק.

נתניהו וגנץ התחילו עם מושג של ראש ממשלה חליפי, לפיד אימץ בשתי ידיים חקיקות גרועות אלו, וכעת נתניהו ממשיך עם חוק דרעי, פסקת התגברות ועוד כהנא וכהנא.

ומי שחושב שכאשר תקום ממשלה – הכל יהיה טוב, לדעתי ממש טועה.

כי בתוך הממשלה – יש ניגודי אינטרסים מובנים.

מפלגות הקצה – עוצמה יהודית והציונות הדתית למשל – לא רוצות בהצלחת נתניהו, בדיוק כמו שהעבודה של מיכאלי ומר"צ של הורוביץ לא רצו בהצלחתו של לפיד.
והחריקות תמשכנה, ורוב הסיכויים שנקבל ממשלה שלא תפתור את הבעיות הקשות שבפניהן אנחנו ניצבים, בדיוק כמו שממשלות נתניהו לא פתרו אותן ב 12 שנות שלטונו.

והפוליטיקאים – במקום לשנות את השיטה לטובה, משנים את השיטה לטובתם !

והציבור, סלחני למנהיג של הגוש שלו, וביקורתי כלפי המנהיג של הגוש השני.

וכך, בין ריב לריב, ישראל מתדרדרת עוד שלב בדרך למטה.

והלוואי ואני טועה.

שלכם,
מוש חוג'ה – עורך דין
יו"ר מפלגת "אנחנו"