פרשיית השבוע: "הקולות האבודים"

בדמוקרטיה אמיתית לא "זורקים קולות לפח"

לא יתכן שקול כשר, שהצביע בבחירה דמוקרטית לא ייספר, כי הרי העקרון הבסיסי של דמוקרטיה הוא שכל קול נספר, כל קול שווה ולכן כל קול קובע.
לתופעה הזו, שאני מכנה "הקולות האבודים", יש השפעה קריטית על תוצאות הבחירות.

רוצים הוכחה? בבקשה.

בסקר של מכון פאנלס פולטיקס, שהתפרסם במעריב ובג'רוזלם פוסט, היום 27/05/22, עולה הנתון הבא:

"במפת המפלגות הנוכחית, מרצ, כאמור, לא עוברת את אחוז החסימה עם 2.6% הצבעה. שתי מפלגות נוספות נמצאות בקרבה גדולה לרף: תקווה חדשה עם 3.7% ורע"מ עם 3.5%. נכון לעכשיו יש לאופוזיציה בראשות נתניהו 59 מנדטים, אבל ירידה של עוד מפלגה מגוש הקואליציה אל מתחת לאחוז החסימה תקנה רוב למפלגות שבגוש האופוזיציה."

לכתבה המלאה ראו קישור:
https://www.maariv.co.il/news/politics/Article-920927

כלומר, לפי הסקר לגוש נתניהו אין רוב, אבל די שאחת המפלגות תקווה חדשה, ימינה או מרץ לא עוברות את אחוז החסימה, וגוש הימין משיג רוב.

בבחירות 04/19 – הראשונות מתוך ארבע, ימינה, בן גביר ופייגלין לא עברו את אחוז החסימה, וביחד קיבלו 328,330 קולות, שהיו שווים כ – 10 מנדטים.

אם הקולות הללו היו עוברים לגוש הימין, הגוש הזה היה מקים ממשלה בקלות.

היו גם מקרים הפוכים שבהם שאילו קולות היו עוברים למפלגות מרכז שמאל, גוש השמאל היה מצליח להקים ממשלה.
וכך יוצא, שבכל מערכת בחירות, הקולות שקובעים מי יקים ממשלה הם לאו הקולות שנספרו, אלא דווקא הקולות שלא נספרו.

עיוות כזה לא קיים בשום דמוקרטיה בעולם.

והשאלה המרכזית היא: מדוע אף אחד לא משנה את החוק המעוות הזה?

שלכם,
מוש חוג'ה – עורך דין
יו"ר מפלגת "אנחנו"