מגיל קטן מלמדים אותנו לחשוב במושגי מלחמה.
זה אולי התחיל מהעובדה שמדובר במדינה שקמה בעקבות מלחמה, אבל מאז זה חדר לכל תחומי החיים והפך לחלק בלתי נפרד מהנרטיב הלאומי.
מלחמה באינפלציה, מלחמה בתאונות דרכים, מלחמה על הבית, מלחמה בקורונה – אלו הן מספר באמת מצומצם של דוגמאות.
אפילו לספורט זה הגיע – לא אחת שומעים קהל מעודד: "מלחמה, מלחמה".
וכשחושבים במושגים של מלחמה, ומדברים במושגים של מלחמה – בסוף באמת מקבלים מלחמה.
אז מה הפלא שהמגרש הפוליטי שלנו נראה כמו שדה קרב?
אין דו שיח – יש דו קרב!
בסוג כזה של שיח אין הקשבה, אין קבלה, אין יכולת להסכים.
כל צד מתחפר בעמדתו, ויורה "תחמושת" כנגד הצד השני,
כי זה מה שעושים במלחמה.
ועל הדרך אנחנו שוכחים שאנחנו בעצם בני אותו עם ושייכים לאותה מדינה.
ושאנחנו לא באמת אויבים, גם אם אנחנו חושבים אחרת אחד מהשני.
אז תרשו לי להציע הצעה קטנה שאולי תוכל לבצע שינוי גדול –
במהלך כל שיחה, תגידו לבן השיח שלכם לפחות פעם אחת: אתה צודק!
קחו נקודה שאתם יודעים שהוא צודק בה ופשוט תגידו לו: אתה צודק.
אני סבור שהתוצאות תהיינה מפתיעות, ואתם מוזמנים לשתף אותן בתגובות לפוסט זה.
ושתהיה לכולנו שבת שקטה וכמובן צודקת.