האונס הקבוצתי באילת, האפיל על כל הדברים שקרו השבוע בזירה הפוליטית, והיו לא מעט כאלה, אבל הם פינו את מקומם לנושא האנושי והכואב של השבוע.
ילדה בת 16, שנסעה לתומה לאילת עם שתי חברות בכדי לחגוג קצת את סוף הקיץ, עברה אונס קבוצתי מזעזע עלי ידי מספר בחורים – 2 בוגרים וכמה קטינים.
איך הגדיר זאת חוקר המשטרה: "אפילו צדיק אחד לא היה בסדום".
קשה לתאר את מה שהילדה הזו עברה, ועוד יותר קשה לתאר שכזה דבר בכלל יכול לקרות. במדינה מתוקנת. אצלנו.
הילדה הזאת תצטרך להתמודד עם הטראומה הזאת כל חייה וזה לא הולך להיות פשוט…
ואילו אנחנו צרכים להתמודד עם השאלה: "איך הגענו למצב הזה? איפה טעינו?"
הסיפור הזה מציב לנו מראה מול העיניים – ומה שנגלה לעינינו הוא מראה מפחיד, של חברה ברוטלית, אלימה, חסרת גבולות, חסרת כבוד, שהכל בה מותר ואיש הישר בעיניו יעשה.
ההסלמה מתרחשת לנגד עינינו מידי יום – כשהשיח הציבורי מזדהם, ונעשה אלים וברוטלי, כל צד חושב שלו זה מותר – כי הוא הרי צודק, ורק לצד השני זה אסור – כי הוא הרי טועה.
והפוליטיקאים – אינם טומנים ידם בצלחת!! הם משתמשים בשפה בוטה, אלימה ומשסים ציבורים שלמים אחד בשני – שמאל בימין, ימין בשמאל, חילוניים בחרדים, חרדים בחילוניים.
ואם לפוליטיקאים זה מותר – אז למה שזה לא יהיה מותר לנו המבוגרים?
ואם למבוגרים זה מותר – למה שזה לא יהיה מותר גם לצעירים?
ואם לצעירים זה מותר – מה הפלא שדברים כאלו קורים??
כתב האישום שהוגש כנגד הבחורים / נערים, הוא כתב אישום כנגד כולנו –כל אחד ואחת מאיתנו, על כך שהקמנו חברה שדברים כאלה יכולים להתרחש בה.
החברה שלנו צריכה תיקון – ועכשיו זה כבר ברור!
ותיקון מתחיל קודם כל בחשבון נפש… ובלקיחת אחריות.
אבל לקיחת אחריות זה משהו לא מוכר במחוזותינו הפוליטיים.
אצל הפוליטיקאים שלנו – תמיד מישהו אחר אשם, הם תמיד בסדר.
ועם גישה כזאת – לא נגיע רחוק.
ובדיוק את התרבות הפוליטית הזו, "אנחנו" רוצים לשנות – ובכדי להגיע לשינוי, צריך לשנות את השיטה כי אחרת : "מה שהיה – הוא שיהיה" .
ואם תרשו לי להיות ריאלי, אולי צריך להגיד ש"מה שהיה – הוא עוד כלום לעומת מה שיהיה"