סגר במהלך תקופת החגים הוא מהלך מתבקש שיש בצידו היגיון רב – מעט ימי עבודה, עם נזק כלכלי מופחת לכלכלה ביחס למספר ימי הסגר. צריך לנצל את התקופה הזו.
אז איך הממשלה הצליחה "לאבד" גם את המהלך הנכון הזה?
משטר דמוקרטי – תלוי ברצון העם לשמור על החוק – הרבה יותר מאשר ביכולת השלטון לאכוף אותו.
פגיעה בזכויות וחירות הפרט, תלויה מאד במידת האמון שיש לאזרחים בממשלה.
בסגר הראשון, שיתוף הפעולה עם הממשלה היה טוב, כי רוב האנשים האמינו שהסגר מוצדק ושאין דרך אחרת.
אך ככל שהזמן עובר, ובהיעדר מדיניות סדורה וברורה, הממשלה איבדה את אמון הציבור ואת היכולת שלה לזכות בהסכמת הציבור לפגיעה בחירויות.
התשובה נעוצה בעובדה שהממשלה הכריזה על הסגר מהנימוק הלא נכון.
אם השיקול היה בריאותי בלבד, אז את ההחלטה על הטלת סגר בתקופת החגים היה צריך להודיע כבר לפני 3 חודשים, להסביר את ההיגיון והכי חשוב – לאפשר למשק להתארגן!
כי ודאות טובה לעסקים וחוסר וודאות רעה לעסקים! אבל אצלנו אין תרבות ניהולית של תכנון לטווח שמעבר למחר בבוקר.
ואם מוסיפים לזה את ההתנהלות האופיינית של נתניהו, שאצלו כל ההחלטות מתקבלות ברגע האחרון – והנה קבלתם קרוסלת החלטות בלתי צפויות ובלתי מתוכננות.
אם בתחילת השבוע דובר על סגר חלקי, פתאום ביום רביעי עלה נושא סגר כללי, כשנתניהו כופה את דעתו על הממשלה, ועל הגורמים המקצועיים – שהם נגד סגר מלא!
אז מה הפלא שהתחושה שמתקבלת היא שהטלת הסגר נועדה לעצור את ההפגנות ולא את הקורונה.
וכשהחלטות אינן מתקבלות על בסיס מקצועי – הן לא משיגות את המטרות שהן אמורות להשיג.
זה ברור כשמש לכולנו, ש-21 ימי סגר לא יפתרו שום בעיה, כפי שהסגר הקודם לא פתר, אבל הם כן יגרמו נזק אדיר לכלכלה, ונזק אדיר למרקם החברתי.
והנסיבות הללו, הן אלה שמלבות את המתח בין המחנות ולא מקטינות אותו, ולנתניהו יש אחריות גדולה בעניין זה.
ניתן היה להגיע להבנה עם כל מארגני ההפגנות, שפורמלית לא אוסרים הפגנות, אלא המפגינים עצמם מודיעים על הפסקה של שבועיים, בכדי לתת למצב התחלואה להשתפר.
אבל כאמור – מנהיגות אין!
גם מארגני ההפגנות צריכים לעשות בעת הו הערכת מצב ולגלות אחריות וריסון עצמי ולעצור כליל את ההפגנות, בכדי לתת כתף למאמץ הלאומי.
שכן ממה נפשך?
אם הסגר יכשל ולא יסייע בהורדת התחלואה, עדיף להם להיות בצד שנענה להוראות הסגר ולא בצד שהפר את ההוראות.
כי במאבקים – כמו בחיים – לפעמים צריך לעשות את הפעולה ההפוכה בכדי להצליח.
ואני עדיין מחפש את המבוגר האחראי והנבון שיידע לעצור את הטירוף שכולנו נמצאים בתוכו…