בישראל אין תרבות ארגונית. בכל מה שקשור לסדר וארגון של גופים גדולים – אנחנו נכשלים פעם אחר פעם.
ספורט הוא תחום שמשקף לנו את המציאות/ אנחנו מצליחים בספורט יחידני – כמו ג'ודו, קראטה, טניס, סייף, קייקים.
אבל בספורט קבוצתי, שבנוי על סדר וארגון – נכשלים פעם אחר פעם – וכדורגל היא דוגמא טובה, ולצערנו גם מלחמות ממחישות את זה.
ארגון מתחיל מקביעת כללי משחק.
אם בונים שיטה ברורה ופשוטה – ובעיקר אחידים כלפי כולם – זה יעבוד.
אם "המוח היהודי" מתחיל לבנות קומבינות – אז אולי ניצחת בקרב נקודתי, אבל הפסדת במערכה הכוללת.
הקמת ממשלה צריך להיות הליך וודאי, פשוט ומהיר. אם אחרי 5 שבועות עוד אין ממשלה – סימן שהשיטה דפוקה.
אבל מה שהכי מדכא שבמקום להציע טיפול שורשי לבעיה – כל פוליטיקאי זורק שטות אחרת לחלל האוויר.
ראש הממשלה – האיש שאמור להיות האדם הכי אחראי במדינה – זורק רעיון שהוא יודע שאיננו הפתרון כי בסרט של בחירה ישירה כבר היינו.
לפיד מתחמק בעקביות מפתרון נכון ומקיף ומתעסק רק במה שנוח לו – הגבלת קדנציה – כדי שיוכל לחסום את נתניהו.
גנץ היה שותף לרעיון של ראש ממשלה חליפי, רעיון פסול מיסודו שבמקום לפתור בעיה – מקבע אותה, ומייצר שתי ממשלות מקבילות.
כל השאר מתאיידים עם הרוח.
וגם אם בסוף גוש השינוי יצליח להקים ממשלה – זה עדיין לא אומר שהשיטה עובדת.
בראש ממשלה לא יכול לעמוד אדם שקיבל 6% מהקולות. ואם זה יקרה – זו עוד הוכחה לכך שהשיטה הזו דפוקה לגמרי, כי זה לא רצון העם ובטח לא הכרעת הרוב – זו הכרעה של פוליטיקאים אינטרסנטיים.