לזלזול בחוק במדינת ישראל יש שורשים עמוקים והיסטוריים.
חוק בישראל הוא בגדר המלצה בלבד. ככה גדלנו – זה חלק מהנרטיב שלנו.
אומרים לנו שאסור – זה לא סוף פסוק.. להיפך – זו תחילתו של פסוק.
המוח הישראלי מתחיל לחשוב איך לעקוף את האיסור.. איך בכל זאת לבצע את מה שרוצים – למרות שאסור. אז מוצאים דרך, "מקמבנים" משהו, מעלימים עין, ומתקדמים.
להשיג את המטרה – זו האופציה הראשונה. לכבד את החוק זו האופציה האחרונה.
ככה אנחנו בנויים. כך אנחנו מחונכים.
היתרון – המוח הישראלי הפך להיות מוח מתוחכם, שיודע לחשוב מחוץ לקופסא ולמצוא פתרונות. לא בכדי הפכנו להיות אומת סטארט – אפ.
החיסרון – כחברה –האדם זכה להיות מעל לחוק – והדרך למצב שבו "איש הישר בעיניו יעשה", קצרה.
הבעיה הגדולה שלנו, שגם הפוליטיקאים שלנו – הם כאלה!
גם הם חונכו, שחוק זו המלצה, שהאדם הוא מעל לחוק, ושמותר להם לעשות מה שנראה להם נכון – גם אם זה אסור על פי החוק.
אז אם תסתכלו מסביב, תראו שהפרות חוק/ים הפכו להיות עניין שבשגרה – כמעט נורמה.
רואים את זה בכל מקום, רוב הזמן.
ואין מי שיעצור את הסחף.
אז – שכל וחוכמה – יש במדינת ישראל – ואפילו הרבה.
סדר – ממש אין.
וכשאין סדר – הולכים לאיבוד.
לא סתם אנחנו מרגישים שאנחנו בתהום – שעלול להוביל לקריסה.
ומסתבר שהיריב הקשה שלנו לא בא מבחוץ – הוא נמצא בתוכנו – בבית – כל הזמן!