כשלא מטפלים בבעיות!

לעשות עבודה חלקית  – זו טעות. לעשות את העבודה החלקית לא טוב – זו כבר לא רק טעות – זו כבר רשלנות.

טעות על טעות – מביאה רק נזק. אין אפס – אלו החיים, כולנו מכירים את זה.

זה בדיוק מה שקורה עם חוק הגבלת הכהונה לראש הממשלה, שעבר בקריאה ראשונה השבוע בכנסת.

הטעות הראשונה – חוק כזה חייב להיות חלק מתוכנית כוללת לתיקון שיטת הבחירות בישראל, שקודם תייצר הכרעה, ותייצב את השלטון ואת המשילות.

חוק הגבלת כהונה בשום אופן לא יכול לעמוד בפני עצמו, הוא חייב להשתלב במארג הכללי.

הטעות השניה – כשאתה מחוקק חוק כטלאי על טלאי, החוק יוצא עקום, וכך אתה מוצא את עצמך מפיל ממשלה באמצע כהונה, רק בגלל שראש הממשלה סיים 8 שנים.

זו איוולת – אין דרך אחרת להגדיר את זה.

אבל אם היו עובדים נכון, קודם היו מתקנים חוקים על מנת לייצר הכרעה בבחירות, שתאפשר הקמת ממשלה.

ואחרי שהייתה קמה ממשלה – מחוקקים חוקים שיאפשרו לה להחזיק מעמד 4 שנים. מלאות.

ואם כל זה היה קורה, אפשר היה להתפנות לחוק שנועד להגביל כהונה של ראש ממשלה,

ואז לא היית מגיע למצב אבסורדי שמפסיקים כהונה של ממשלה באמצע.

אז למה הדברים לא נעשים בדרך הנכונה ובצורה הנכונה?

כי הממשלה הזו לא באה לתקן.

היא רק אומרת שהיא באה לתקן.

בפועל – היא באה להבטיח ולבצר את שלטונה.

סער, בנט, לפיד – כל אחד בדרכו – דואג לבצר את קיומו הפוליטי ואת שלטונו, ולא לפתור את הבעיות האמיתיות שיש למדינה.

אז ניתן לסכם שבשורה התחתונה – הבעיות שהיו כאן לפני הקמת הממשלה – עדיין כאן, הן לא הלכו לשום מקום פשוט כי לא מטפלים בהן.

וכשלא מטפלים בבעיות – הן חוזרות!

ותשאלו את נתניהו – הוא יודע את זה טוב מכולם.