דברים שרואים מכאן

המשפט הכי נפוץ אצל הפוליטיקאים שלנו הוא ש"דברים שרואים מכאן – לא רואים משם".

באמצעות משפט זה, הם מתרצים את השוני הגדול בין המדיניות שלהם כשהם בשלטון, ובין ההצהרות שלהם – כשהיו באופוזיציה.

האמת שונה לגמרי – והיא נעוצה בחוסר הגינות.

אם אתה מעביר ביקורת מאוזנת ועניינית כשאתה באופוזיציה – זה יעזור לך כשתגיע לשלטון.

הבעיה שזה לא טוב לרייטינג  וזה לא מושך קולות.

אז הם מעבירים ביקורת מגמתית, רק כדי לנגח את הממשלה, וכשחלילה הגלגל מתהפך – הכל חוזר להם בפרצוף.

וזה בדיוק מה שקרה לנפתלי בנט – בשיחה עם אביו של בראל שמואלי ז"ל.

ביקורת עניינית זה להגיד שבעזה צריך תכנית ארוכת טווח, עם מטרות ברורות (אסטרטגיה) ועם דרכים להגיע למטרה, (טקטיקה) – תהליך שדורש חשיבה תכנון וזמן- ולומר שאת זה נתניהו לא עשה – כשהיה ראש ממשלה.

ביקורת לא עניינית זה היה להגיד לנתניהו  – אתה חלש, תיכנס בהם כבר בכל הכוח.

אלא שבמזרח התיכון, אין אפילו 10 ימים של חסד ובנט נאלץ להגיב בעזה מיד אחרי כניסתו לתפקיד.

ואז הוא גילה את מה שהוא ידע גם קודם לכן – שכוח זה לא הפתרון.

ולכן הוא לא הפעיל כוח , ובדיוק בגלל זה הוא נתפס כחלש, ובדיוק בגלל זה אב  שראה את בנו מפרפר בין החיים והמוות, הטיח בו האשמות קשות.

אז בפעם הבאה שמעבירים ביקורת – כדאי להגיד את מה שנכון ולא את מה שעושה רעש.

אתה הבנת אז, מר ברוך??