הפיצוץ העז בנמל ביירות, שהגיע לממדים של רעידת אדמה בדרגה של 3.5 בסולם ריכטר, העלה מיד שאלות לגבי היתכנות של פיצוץ כזה בנמל חיפה.
אצלנו המצב מורכב עוד יותר, מכיוון שלא מדובר רק באפשרות של פיצוץ חומרים כימיים, אלא גם באפשרות של פגיעת טילים על מאגרים כימיים / מאגרי סולר – אופציה שקורצת מאד לכמה אנשים בלבנון, והם אף טורחים להזכיר לנו את זה מפעם בפעם.
הפיצוץ גרר תגובות קשות של אנשים מהרחוב כלפי ממשלת לבנון, והגדיל לעשות אותו שדרן טלוויזיה שפנה לפוליטיקאים הלבנוניים ואמר להם 3 פעמים בשידור חי:
"טפו עליכום, טפו עליכום, טפו עליכום".
לבנון ידועה לרעה בכשל הפוליטי ובחולשה השלטונית הקיימת בה.
מדובר במדינה שנשלטה לאורך שנים על ידי סוריה, ובשנים האחרונות מוחזקת "בגרון" על ידי חיזבאללה – ארגון טרור שיעי, פרו איראני, שעליו אין צורך להרחיב את הדיבור!
המבנה הפוליטי בלבנון יוצר את השילוב אולי הגרוע ביותר – שיתוק שלטוני – שגורר אחריו שחיתות שלטונית, עד כדי כך שגופים בינלאומיים מסרבים לתת סיוע כלכלי ללבנון, מתוך החשש שסיוע זה יישדד על די פוליטיקאים מושחתים ולא יגיע למטה, לעם.
שיתוק שלטוני – תמיד מביא לקטסטרופות, כי דברים קורים, ואם לא מתכננים ולא מתכוננים, הדברים יפלו על הצד הגרוע ולא על הצד הטוב.
ישראל איננה לבנון בשום קנה מידה, אבל לבנון כן יכולה להוות דוגמא למה שקורה כשאין יציבות שלטונית.
ממשלת האחדות מתגלה מיום ליום כממשלת שיתוק לאומי.
הטיפול בקורונה לא השתפר ואין משהו שעושים היום, שלא ניתן היה לעשות בממשלה רגילה.
אפילו את תקציב המדינה – הממשלה לא מצליחה להעביר.
ב-11 השנים האחרונות, ממשלה התחלפה בישראל בממוצע כל שנתיים וחודשיים.
אין תכניות ארוכות טווח, אין בדיקה יסודית, אין תכניות עבודה, אין מדיניות מסודרת, אין אסטרטגיה ואפילו וודאות שלטונית אין!
וכל זה הוא תולדה של שיטת בחירות ארכאית, שלא עברה התאמות למאה הנוכחית, המאה ה-21.
וכאשר אין יציבות שלטונית – הצרות באות, ולפעמים בצרורות.
אז אם אנחנו רוצים שפיצוץ, בדומה לזה שאירע בביירות, לא יתרחש גם אצלנו, צריך לטפל!
עלינו להתחיל מהבסיס – מתיקון שיטת הבחירות, להתאימה לזמננו, וזאת בכדי לייצר הכרעה – יציבות – משילות