יום חמישי, שבוע עבודה קצר, רק התחלנו וכבר מסתיים, מגיע לבית משפט. תיק שהנתבע צריך לשלם, עורך הדין שלו מנהל איתי זה מכבר מו"מ, מחפש סיבות מתחת לאדמה איך לא לשלם, מעלה בכל פעם טענה מופרכת אחרת ועל הדרך מצליח לעלות לי על העצבים.
באולם, תוך דקות, פירקתי לו כל הטענות ועמדתי על קבלת מלוא סכום התביעה.
השופטת – נחמדה אדיבה ועניינית, אחרי דיון ארוך קלטה סיטואציה, ואמרה לצדדים: "אני יוצאת ל-10 דקות, נסו לדבר ולסיים את התיק".
"גבירתי", אמרתי לה, "אין טעם, אין לי מה לדבר עם עורך הדין של הנתבע, כבר שוחחנו מספיק, וזה רק גורם נזק".
"עו"ד חוג'ה, יצאתי ל 10 דקות", השיבה השופטת.
כשנותרנו באולם רק בעלי הדין ובאי כוחם (ב"כ הנתבע הביא לתגבורת עוד עורכת דין וגם מתמחה, בבחינת כל המרבה הרי זה משובח!) פנה אליי לפתע הנתבע, בחור צעיר, נחמד, עם זקן מטופח.
הוא שאל: "אני יכול לדבר אתך?"
"ממש לא", השבתי. "יש לך עורך דין, ואני עדיין שומר על כללי אתיקה, מדבר רק עם עורך הדין שלך".
בשלב הזה, עורך הדין שלו, קיבל את ההחלטה היחידה הטובה בתיק ואמר לי: "אני מתיר לך לדבר איתו, ואתה יודע מה – אני גם אצא מהאולם".
הוא לקח איתו את כל הגוורדיה שהביא לתגבורת, והותיר אותי עם הבחור והקלדנית באולם.
הבחור, פנה אלי ישירות, הבהיר שהוא לוקח אחריות ושהוא מוכן לשלם, הוא יודע שטעה, אבל אין לו כסף, ולכן ביקש הנחה ופריסה ל – 14 תשלומים.
"ולמה שאסכים"? הקשיתי.
תראה, הסביר הבחור, אני עובר תהליך שיקום ארוך, שיקמתי את חיי, כבר שמונה שנים שנולדתי מחדש, ואם לא תעזור לי – הפתרון היחידי שלי יהיה לקחת הלוואה בשוק האפור, שסביר שלא אוכל להחזיר, ועלולה לסבך אותי מחדש.
עמד והסתכל עליי, חיכה למוצא פי.
"שיקום ממה, שאלתי?"
"מסמים", אמר והראה לי פוסט שהעלה היום לפייסבוק.
"אז היום אתה לא מכור, שאלתי?"
"פעם מכור, תמיד מכור, השיב לי בכנות. אבל – ברוך השם 8 שנים אני נקי".
פניתי לקלדנית וביקשתי שתקרא לשופטת.
הבחור – אחרי שהבין שאני מקבל את בקשתו, חייך חיוך גדול, ופניו הפיצו לפתע אור גדול.
וברגע זה, שאל אותי שאלה, שממש לא צפיתי את הגעתה – אפשר חיבוק?
חייכתי, חיבקתי אותו וטפחתי לו על השכם, טפיחה ישראלית.
"תודה", הוא שב ואמר.
בסיום הדיון, אני תמיד יוצא אחרון, לוקח לי זמן להחזיר כל דבר למקום כמו שצריך.
השופטת ניצלה את השהות הקצרה עד שנכסנו בעלי הדין של התיק הבא:
"עו"ד חוג'ה תודה רבה על איך שסיימת את התיק. על המקצועיות אין מה לדבר, אבל על הרגישות שבה ניהלת את המו"מ, זה לא מובן מאליו".
"זה הכל עניין של בחירת המסלול, גבירתי.
הבחור – בניגוד לעורך הדין שלו, בחר את המסלול הנכון",
ונפרדתי בברכת שבת שלום.