האם החלטות בג"ץ לגיטימיות?

"מערכת המשפט בישראל צריכה ריסון עצמי", כך אומר פרופסור עמיחי כהן מהפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו וחוקר בתוכנית לביטחון לאומי ודמוקרטיה ע"ש אמנון ליפקין־שחק במכון הישראלי לדמוקרטיה. הדברים נאמרו בתכנית "בראש של מוש" ברדיו החברתי הראשון.

בית המשפט העליון הוא מוקד לדיון ציבורי נוקב ויצרי. הוא זירת התגוששות מרכזית בין ימין ושמאל. הוא מוסד המפלג את החברה הישראלית. האם מגניו ומבקריו של בית המשפט העליון יכולים להגיע להסכמה על סמכויותיו מקומו ותפקידו? עמיחי כהן חושב שכן. הוא כנראה אחד היחידים שעדיין חושבים כך. והוא גם יודע להסביר מדוע.

בספרו "מלחמות הבג"ץ" בוחן כהן, בעל תואר שלישי במשפטים מבית הספר למשפטים של אוניברסיטת ייל, את ההצלחות של בית המשפט העליון – וגם את הטעויות. הוא מציע רפורמות וצולל לעומק ליסודות המחלוקת. הוא חוזר לבג"ץ קול העם בשנות החמישים ומתקדם עד העתירות נגד ממשלת האחדות ב־2020. הוא נזכר בפסיקה התקדימית על חוק מימון מפלגות ומעמיק בפסיקות ובדיונים על חוק הנכבה חוק הלאום וחוק ההסדרה. הוא בודק כיצד מתייחס בית המשפט לסטטוס קוו ולגיוס החרדים לצה״ל לזכויות הפלסטינים בשטחים ולטיפול המדינה במבקשי מקלט. מלחמות הבג"ץ הוא ספר רציני בעידן של שטחיות.

לדבריו, "המערכת בישראל בעייתית. מצד אחד, יש בחירות וכל קבוצה שיש לה ארבעה מנדטים יכולה להיכנס לכנסת ולהשפיע. כמובן שאפשר להחליף את השלטון. מצד שני, המערכת בישראל היא מערכת ייחודית מבחינה דמוקרטית. יש רק מערכת בחירות אחת חשובה. זאת, לעומת כמעט כל מדינה דמוקרטית בעולם שנותנת לאזרח עוד קול. בארצות הברית יש את הבחירות למדינות שונות, או הצבעה לחבר קונגרס מסוים. באירופה אתה מצביע למדינה שלך ולאיחוד האירופי. בישראל יש לך רק פתק אחד וזה אומר שצריך להשתלט רק על הכנסת".

פרופ' כהן מסיים במסר אופטימי ואומר שעדיף להסדיר את פעילות בג"צ במסגרת חוק יסוד החקיקה. עוד הוא אומר כי חוקי היסוד שלנו בהחלט יכולים להוות בסיס לחוקה, וצריך רק להשלים את המלאכה.