פר' גדעון רהט
ראש החוג במחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים.
עמית בינלאומי בסגל המרכז לחקר הדמוקרטיה באוניברסיטת אירווין שבקליפורניה.
עורך הספר "תיקון שיטת הממשל בישראל" (יחד עם שלומית ברנע, חן פרידברג ועופר קניג,
בהוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה).
תחומי מומחיות
פוליטיקה השוואתית וישראלית, משטרים ומוסדות דמוקרטיים,
בחירות ומפלגות, פרסונליזציה פוליטית.
אם היית צריך לבחור לשנות לגמרי את השיטה? או לתקן את השיטה הקיימת?
מה היית בוחר?
"לתקן, אבל תיקון מקיף".
מה לדעתך יביא לתיקון שיטת הבחירות בישראל?
מבפנים באמצעות מפלגה או מבחוץ באמצעות לחץ ציבורי?
שינוי שיטה יכול להתקיים רק בלחץ ציבורי מכיוון שפוליטיקאים
הרבה פעמים מפחדים לתקן את השיטה שבה הם נבחרו
אבל עם גלים של לחץ ציבורי יהיו מספיק שירצו לשאת הבשורה/התיקון ולכן זאת האפשרות היחידה.
אך חייבים שתהיה איזו שהיא רוח מהציבור.
למה זה לא קרה עד היום?
האמת, זו קרה פעם אחת שאימצו את שיטת הבחירה הישירה לראשות הממשלה
זה היה עם הרבה רוח גבית של הציבור וזאת הייתה רפורמה מאוד בעייתית ואסונית.
במכון הישראלי לדמוקרטיה מדברים על המנגנון
שראש המפלגה הגדולה יתמנה אוטומטית לראשות הממשלה?
כן, זה מנגנון שהצענו אותו לפני עשורים, אחרי הרבה ניסיונות
בתקופה האחרונה ירדנו מההמנגנון הזה והצענו מנגנון אחר.
למה לנסוג מהרעיון של ראש מפלגה גדולה-ראש ממשלה?
ראינו שבהקשר הנוכחי בפוליטיקה האישית הנוכחית
זה עלול לרכז עוד יותר עוצמה אצל מי שיבחר והתהליכים האלו מאוד מדאיגים.
פוליטיקה אישית לרוע המזל מחוברת לפחות דמוקרטיה בעוד שפוליטיקה קבוצתית
כנראה נשמת אפה של הדמקורטיה הקבוצתית מכיוון שאינה תלויה במנהיג כזה או אחר.
ההצעה שלנו בסופה ממשלה יכולה לקום ברוב רגיל של חברי כנסת.
בסופו של דבר המנגנון שהצענו היה מוביל להכרעה.
הרעיון של ראש מפלגה גדולה-ראש ממשלה הוא רעיון שמייצר הכרעה מידית
לא צריך ליצור מנגנונים וכו' יכול להיות שצריך לתמוך אותו באמצעים נוספים
יש לו יתרון אחד גדול שהוא גורר את האנשים להצבעה מפלגתית ולא להצבעה גושית.
יש לנו היום כלכך הרבה מפלגות קטנות,
אפשר לומר שבמדינת ישראל אחת המיומנויות הפוליטיות זה כשיש חוק
ישר יודעים לדעת איך לעשות את המסביב.
במדינות אחרות זה יכול לקחת כמה עשורים.
אם אתה לא מסכים עם המדיניות שגורמת לך לפרוש
הפתרון הוא לפרוש, לעזוב את המפלגה ולהחזיר את המנדט?
אז מי היה הליכוד האמיתי זה שתמך בהתנתקות? או זה שהתנגד אליה?
אני מסכים איתך שמי שמצפונו מעיק עליו צריך לשלם מחיר.
רוב הזמן, הכלל צריך להיות משמעת סיעתית.
המפלגה החליטה "גם אם אני מתנגד אני מצביע איתה,
אבל בקצה צריכה להיות האפשרות לפרוש ולשלם על זה מחיר".
לגבי תקציב כל פעם שהוא לא עובר זה מביא לפיזור הכנסת?
התפיסה הייתה שאם התקציב לא יעבור ויהווה איום
אז ראש ממשלה יוכל להעביר מדיניות כלכלית גם אם חברי הכנסת לא יאפשרו.
במדינות אחרות עדיין ראש ממשלה אומר לחברי הקואליציה שאם לא תתמכו בתקציב
אני מפזר את הפרלמנט ואז הם נכנעים. אצלנו האיום הזה כבר לא אפקטיבי.
כאשר אנחנו נותנים את הסמכות להשבעת הממשלה לפרלמנט,
אנחנו מעבירים את הסמכות לנציג והנציג עושה מה שהוא רוצה.
הרבה פעמים הוא לא עושה מה שטוב לנו.
אם אנחנו משאירים את זה שראש המפלגה הגדולה מקבל את המינוי
להיות ראש ממשלה אוטומטית
מי שיקבע את זהות ראש הממשלה זה הריבון (העם)
אתה מסכים עם זה?
לגבי כך אתה צודק, אחד היתרונות הגדולים בדבר הזה
שבעצם אנחנו עושים את מה שרצו לעשות אנשי הבחירה הישרה אך בפתק אחד.
ממשלת מיעוט – צריך לפחד ממנה?
שליש מהזמן בדמוקרטיות בעולם יש ממשלות שאין להם רוב בפרלמנט
הן בנויות הרבה פעמים עם איזשהו הסדר עם תמיכה חיצונית.
עם הסכמות ממפלגות שאינן בתוך הקואליציה אך תומכות בה מבחוץ.
חלומה של כל דמוקרט – "הן מרוסנות", צריכות כל פעם
לבנות בריתות ולחזר אחר הפתחים.
קרו מצבים בייחוד בשנים האחרונות, בהם ראש ממשלה מפזר את הכנסת
הולך לבחירות ומציג את עצמו שוב.
ראש ממשלה שלא הצליח להחזיק ממשלה ולא הצליח להחזיק כנסת
למה אנחנו צריכים לקבל אותו שוב?
האמת שזו מחשבה מעניינת.
אחד התחביבים של בן גוריון בשנות החמישים
הייתה להתפטר הולך לשדה בוקר וכולם היו עולים לרגל בשביל שיחזור.
בסה"כ המחשבה שלך מעניינת מצד שני, לא הייתי רוצה שראש ממשלה
ייצמד לקרנות המזבח, יותר מזה יש בחו"ל הרבה פעמים ראשי ממשלות מפזרים את הפרלמנט
מתוך מחשבה שהם יכולים לחזק את כוחם
בדמוקרטיה לשמחתנו המחשבה שלהם לפעמים נכונה ולפעמים לא.
הגמישות הזו שמאפשרת לראשי ממשלה לפטר, להתפטר ולפזר היא טובה.
חוקי הטבע של הפוליטיקה מופרים בכמה שנים האחרונות בישראל
ומחייבים חשיבה מחודשת.