אביתר איבד בפציעה את כושר התנועה – אך לא את כושר היצירה

אביתר ברנוביץ' הוא אומן, יוצר ומוזיקאי ומגיע מבית מוזיקלי.

למד לנגן בגיטרה קלאסית בגיל 15 ויחד עם חבריו היה יושב לכתוב ולהלחין.

למד בבית ספר גבעת גונן ונוסף על כך למד אצל מורים שונים מוזיקה.

אביתר נפצע בגיל 21 הפציעה היוותה בשבילו נקודת מפנה בחיים.
הפגיעה של אביתר בחוליות הצוואר פגעה בכושר התנועה שלו ונוצר שיתוק באצבעות ידיו וברגליו.

אביתר עבר שיקום בתל השומר

החל ללמוד הוראה ואז שסיים מלמד בביס' אוסישקין בכפר סבא.

באותו זמן עבד גם על שני האלבומים שלו והחליט שמוזיקה היא ייעודו.

שתף אותנו בתהליך שעברת. איך המוגבלות דווקא הרחיבה לך את היצירה ולא דיכאה אותה?
קודם כל היצירתיות היתה קיימת בכל מצב, עם המוגבלות, לפניה ואחריה.
לאחר הפציעה הבנתי שאני רוצה להקליט ולהופיע.
התגבשה בי היכולת להפוך אותה למשהו ממשי,
לעבודה באולפן שבסופו של דבר הופכת להיות אלבום או תקליט.
הכרתי מפיק בשם עודד גדיר ויחד
התחלנו לעבוד על האלבום הראשון שנקרא "אור מתוך החושך"
הכולל 8 שירים שאת כולם אני כתבתי והלחנתי.

הקליפ "מרחק בטוח" הוא שיר מהאלבום השני שכתב דוד אבידן
זה שיר שמדבר על העבר שלי ועל העתיד שלי
לקחתי השראה מדוד אבידן והוספתי לו מילים.

השירה שלך מזכירה את אביתר בנאי זה מחמיא לך?
מאוד, אביתר בנאי הוא אחד המוזיקאים האהובים והמשפיעים עליי.
הילד בקליפ הוא אחיין שלי עילאי צור והשחקן הוא אמיר.
הקליפ היה חיבור של המון אמנים, יוצרים
וצלם שהתנדב לצלם שני קליפים עבורי.
בחלק מהקליפ אני מנגן בפסנתר על קלידים בשתי הידיים
אך זה קצת קשה עבורי ולכן אני בעיקר שר ומנגן במפוחית.

הנגינה עוזרת לך לעשות עבודת ריפוי?
בוודאי, בעיקר לנפש מאוד מרפאת, מבחינה פיזיולוגית אי אפשר לשפר את הסיטואציה
כי ברגע שיש קטיעה בחוט שדרה הדברים לא חוזרים להיות כמו שהיו, זה די סופי.
השינוי יכול לבוא רק מפתרון רפואי חיצוני.

ראיתי אותך באחד הקליפים נכנס למים לבד, איך אתה מסתדר?
זה לא היה מבוים ,יש לי ידיים מאוד חזקות ואני מצליח להחזיק את הגוף
רק באמצעות הידיים, הרבה בזכות ניסיון רב של שחייה בכל מיני סגנונות ואני אפילו צולל בים.

המבחן הכי גדול בחיים שלך זה לקחת את הפציעה הזו ולהפיק ממנה משהו טוב יותר בשביל עצמך?
להפיק ממנה דברים חיוביים, להיות בעשייה כל הזמן, לייצר, אם זה לימודים שלמדתי
תואר ראשון במכללת לוינסקי ספרות להוראה ביסודי. חינכתי כיתה 3 שנים את כיתות ה' ו ו'.

איך היחס של התלמידים אליך?
התלמידים זה הדבר הכי יפה שיש. זו הסיבה שאני שם.
לכל כיתה שאני מגיע אני מציג את עצמי ואת המגבלה ואנחנו מתחילים לדבר
יש להם המון שאלות הם מאוד סקרנים ואני שמח לענות להם על כל שאלה.
זה אחד הדברים ששוברים את הדיסטנס ואז הם מתייחסים אליי כמו אל כל אחד אחר.

אתה חושב שהחברה שלנו סבלנית כלפי אנשים עם מוגבלויות?
אני חושב שכן, אנחנו חיים במקום טוב שמקבל את כולם כמו שהם
אני פוגש אנשים שרוצים לעזור ולעשות טוב ורוצים לראות אותך כמו שאתה.

אתה בעצם מלחין את השירים מהראש, בלי לנגן על שום כלי?
כן, האמת שזה פותח המון אפשרויות ואת הדמיון, כי אתה לא מוגבל לכלי נגינה
אך משם הדרך ארוכה עד שזה יוצא לאלבום.

היום אתה מלווה את עצמך בכלים בשירים?
כן הופעתי בהרבה מקומות בעיקר בת"א
עשיתי הופעת השקה בתיאטרון תמונע עם להקה.
אני ניגנתי במפוחית ויכול קצת עם קלידים
לתת אקורדים כדי ללוות את עצמי.
אני פחות עושה את זה כבר, מעדיף לשיר.

אתה בן אדם מאושר? אתה יכול להגדיר מהו אושר בשבילך?
כן רוב הזמן, אושר בשבילי זה לקום כל בוקר ולפגוש את הילדים בכיתה
עם התמימות שלהם וזה ממלא אותך באושר.