פרשיית השבוע: איך פותרים את סוגיית הוועדה לבחירת שופטים

הפתרון למו"מ על הרכב הועדה לבחירת שופטים הוא פתרון מורכב מעולם "תורת המשחקים".
שואלים למה?

כי ישראלים זה עם של אנשים חכמים.. עם "ראש", יצירתיים, ומעל לכל – אף אחד כאן לא אוהב לצאת פראייר.

כל זה מתנקז להרכב של וועדה אחת.

מבנה הרכב הוועדה עבר כבר שינויים, אבל הממשלה רוצה להכניס בו עוד שינויים מרחיקי לכת, ע"י הקניית רוב לנציגי הממשלה, ושינוי הרוב לרוב יחסי, (הכוונה ל – 5), שני שינויים שיביאו לה שליטה מלאה על הרכב הוועדה.

נדמה שארגוני המחאה הבהירו שסעיף זה הוא בבחינת "ייהרג ובל יעבור", וסביר להניח שניסיון נוסף להעביר אותו יצית אש גדולה.
אבל ארגוני המחאה לא אומרים מה כן, חוץ מאשר להשאיר את המצב כמו שהוא.

אז הנה הצעה חדשה למה כן:

נוריד שר אחד ושופט אחד ונמנה במקומם 2 פרופסורים מוכרים למשפטים מעולם האקדמיה.

וכך נקבל הרכב כדלקמן: שר אחד – שר המשפטים שהוא גם יו"ר הוועדה, 2 חברי כנסת (1 מהקואליציה 1 מהאופוזיציה), 2 שופטים, 2 עורכי דין, 2 פרופסורים למשפטים.

לפי המתווה המוצע – לאף צד לא יהיו 3 נציגים מובנים, ולכן לאף צד לא תהיה זכות וטו.

מינוי שופטי עליון עדיין ידרוש רוב של 7 מתוך 9, כך שהוא יחייב הסכמה.

והשאלה -ומי יקבע את זהות הפרופסורים?

ההצעה – הסכמה של 3 חברי הכנסת – כלומר של השר ושני החברי הכנסת האחרים.

כך ניתן לחברי הכנסת יתרון בבחירת הרכב הוועדה, אבל התנאי שהוא יבוא בהסכמה של הקואליציה והאופוזיציה.

מתווה זה יבטיח שהרכב הוועדה יהיה מאוזן, ייתן ביטוי לזרמים שונים, שלאף צד לא תהיה לא תהיה שליטה מלאה, לאף צד לא תהיה זכות וטו, לפוליטיקאים יהיה יתרון מסויים, אבל לא גדול מידי.

שלכם,
מוש חוג'ה – עורך דין

קרדיט תמונה: בימ"ש עליון 1953,
בחסות ויקיפדיה