פרשיית השבוע: מה צריכה לכלול הפרדת הרשויות
יוזמי הרפורמה המשפטית טוענים שתכליתה להגדיר מחדש את הפרדת הרשויות ובכך לחזק את הדמוקרטיה בישראל.
מתנגדי הרפורמה טוענים בדיוק את ההיפך – שהרפורמה תחליש את עקרון הפרדת הרשויות ולכן תחליש את הדמוקרטיה.
בשם אותה מטרה, שני הצדדים מעלים דרכי פעולה שונות בתכלית.
לא כדי, המפגינים משני הצדדים מחזיקים את אותו דגל – דגל ישראל, אבל כל צד מושך אותו לכוון אחר.
הוויכוחים הללו מעלים מחדש את הדרישה לכונן חוקה בישראל, דרישה שעולה לא בפעם הראשונה.
תנועה חזקה לכינון חוקה בישראל היתה בשנות השמונים, המהלך לא צלח באופן מלא, אבל והתוצאה שלו היו 2 חוקי יסוד: כבוד האדם וחופש העיסוק.
ולמרבה הפלא – הם חוקקו על ידי שלטון הליכוד, (שמיר היה אז ראש הממשלה ודן מרידור שר המשפטים).
בגין תמך מאז ומתמיד בכינון חוקה, כי גחל (הליכוד של אז..) היה במיעוט, ולכן הוא שאף להגן על זכויות המיעוט ודגל בבית משפט עצמאי.
מי שהתנגד בתחילה לחוקה – באורח פלא – היה דווקא בן גוריון.
פר' ניר קידר בספרו: "בן גוריון והחוקה", טוען שהסיבה להתנגדות זו לא היתה הפחד של בן גוריון הפוליטיקאי מהגבלת כוחו, אלא חששו שוויכוחים על חוקה יגררו את ישראל הצעירה למלחמת תרבות.
הרבה פעמים, אנחנו מתסכלים לאחור ושואלים באנחה, מדוע לא עשו לנו חיים קלים, וכוננו חוקה מיד עם הקמת המדינה, ובכך היו גואלים אותנו מיסורים אלו.
אבל הסיבה שהפחידה את בן גוריון, קיימת גם היום, ואולי ביתר שאת – מלחמת תרבות בין השבטים השונים.
מי שמנע עד היום את כינון חוקה, ולצידה תיקונים בשיטת המשטר, במטרה לייצר משטר יציב הוא אחד – הם הפוליטיקאים.
המחוקקים הם אלו שתמיד הכשילו כל הגדרה של חוקה.
הבעיה שככל שהשנים חולפות, הגישה הממלכתית של בן גוריון מתחלפת בגישה צינית ואינטרסנטיות פוליטית צרה.
כל פעם שפוליטיקאי פוגש החלטה שבה הוא צריך לבחור בין גישה ממלכתית לבין גישה אישית – הוא בוחר באפשרות השניה.
הפוליטיקאים נמצאים בניגוד עניינים מובנה – בכובע של המחוקק, הם מחוקקים חוקים שנועדו להיטיב עם הציבור שבחר בהם או עם עצמם, ולא דווקא עם כלל האוכלוסייה.
הם נכשלים בקבלת החלטות בכובע המכונן – שבו הם נדרשים לראיה ממלכתית.
ולכן, המסקנה המתבקשת היא אחת: הם לא יכולים להחזיק בשני הכובעים: גם בכובע המחוקק וגם בכובע המכונן.
ואם אנחנו באמת רוצים הפרדת רשויות אמיתית – צריך להגיד את האמת – הגיע הזמן להפריד את הרשות המחוקקת מהרשות המכוננת.
רשות מחוקקת יש – הרי זו הכנסת.
רשות מכוננת – אין, צריך לייסד אותה.
שלכם,
מוש חוג'ה – עורך דין
יו"ר מפלגת "אנחנו"
בצילום:
הבית העליון של אוסטרליה, אתר "ויקיפדיה"