פרשיית השבוע: הכרעה מהסיבות הלא נכונות

פרשיית השבוע: הכרעה מהסיבות הלא נכונות – והגלגל ממשיך להסתובב

בחירות בדמוקרטיה זה משחק פשוט – מסכימים על שיטה, ומי שמקבל את מירב הקולות מנצח, בדרך זו או אחרת.
העקרון הבסיסי – קול כל נספר, וכל קול שווה למשנהו.

אבל אצלנו, שיטת הבחירות עקומה, ומייצרת מצבים אבסורדיים.
אם התמנה כאן ראש הממשלה שהוא ראש למפלגה מהקטנות בכנסת – אז משהוא דפוק.
אם ראש הממשלה היוצא הוא ראש ממשלת מעבר, שהוא בעצם ראש ממשלה חילופי, שהתמנה לתקופה זמנית של 4 חודשים בלבד, אז כנראה שמשהו פה עקום.

אם הבחירות האחרונות הוכרעו רק בזכות 'הקולות האבודים' שנזרקו לפח – אז משהו כאן מעוות.

כי ברור שאם היו סופרים את 420,000 הקולות שלא עברו, התוצאה היתה שוויון.
ומצד שני – אם היו סופרים את 366,000 הקולות שלא עברו בבחירות 04/19, כבר אז נתניהו היה מתמנה לראש ממשלה, והיינו חוסכים 4 סבבי בחירות מיותרים.

'הקולות האבודים', זה כמו קורונה – פוגע בכולם. פעם הימין מפסיד יותר, פעם השמאל מפסיד יותר, אבל בשורה התחתונה – כולנו נפגעים, כי תמיד יש קבוצה שמרגישה שדפקו אותה, שהמערכת קיפחה אותה, ושהיא לא קיבלה את מה שמגיע לה.

זה מה הפלא שהתחושה היא שהכל כאן עקום?
ואז עולה השאלה – למה לא ללכת ישר?

למה לא להגדיר מערכת בחירות הוגנת, שבה סופרים את כל הקולות, ומחשבים את כל הקולות?
למה לא להגדיר מנצח את מי שבאמת קיבל הכי הרבה קולות ולא את מי שמצליח לקמבן ממשלה?
למה לא לתת לכל מפלגה את היחס האמיתי שמגיע לה, בלי להטות את התוצאות?

התשובה שלי היא שהתרגלנו לחשוב עקום.
ואנחנו כבר לא מסוגלים לחשוב שאפשר ללכת ישר.
אז הנה אני מזכיר – צריך לקבוע את הכללים מחדש, בצורה ישרה,
ובעניין 'הקולות האבודים' – 'אנחנו' תפעל לקדם את החוק, שיאפשר לכל המפלגות לחתום הסכמי עודפים ולהעביר את הקולות ממפלגות שלא עברו, למפלגות שכן עברו.

עיוות אחד פחות.

מוש חוג'ה – עורך דין
יו"ר מפלגת 'אנחנו'