פרשיית השבוע: הדר מוכתר כמשל…
הדר מוכתר חדרה לחיינו כשהתחילו לצוץ סרטוני טיקטוק בהם נראתה בחורה צעירה, נאת מראה, שדיברה בביטחון רב, והרימה צעקה על יוקר המחיה ועל כך ששרפו לצעירים את העתיד.
מההתחלה – זה היה נשמע מוגזם, כי באמת יקר פה, ובאמת קשה לקנות דירה, אבל לא באמת שרפו לצעירים את העתיד, (יש לי 3 כאלה, אני יכול להעיד).
זה היה נחמד ומרענן, אז הקשבנו. בכל זאת, הינה קול חדש וצעיר.
היה ברור שלבחורה בגילה – שעוד לא חוותה מספיק בחיים – אין מה למכור בעולמות התוכן, אבל כל עוד זה היה נחמד, המשכנו לחייך.
כאשר הדיבורים התחלפו בצעקות – זה כבר החל להיות צורם לאוזן.
כשהצעקות התחלפו בביטויי עלבון וזלזול כלפי כל העולם, וכלפי הפוליטיקאים בייחוד – התחלנו לזוז באי נוחות בכיסא.
כי קצת כבוד לאנשים שמשקיעים שנים בעשייה ציבורית – זה לא דבר מזיק.
ואז הבנו שהדר מוכתר אין כבוד – יש רק זלזול.
כשהחלו להתגלות השקרים – שנועדו לסלול את הדרך לפרסום – נפל הפור.
ולא, ואין צורך לחזור על כל השקרים – כבר דשו בהם מספיק.
כשהתקשורת פרגנה לה ונתנה לה במה שאף אחד אחר לא קיבל או מקבל – היא חייכה. כשהתחילו לשאול שאלות רציניות וקשות – צצו דמעות תנין והתקשורת הפכה למושחתת ומסואבת. עכשיו התקשורת היא בבחינת מבצעת לינץ'.
אז התחלנו עם צעירה בוערת ואנו מסיימים עם בחורה שצועקת צעקה, שכלל איננה הצעקה שלה, כי היא עוד לא שילמה שוב דבר בעצמה, ואין עליה עול כלכלי כי היא מתגוררת בבית הוריה, ואין עליה עול של צבא כי היא לא שירתה בצבא, ובזמן שבני גילה, שרתו/משרתים בצבא, היא כבר עשתה תואר אקדמאי, וזה שהיא נוסעת באוטובוס לא אומר כלום, כי ילדים בני 20 אמורים לנסוע באוטובוס.
וכל זה לא הפריע לה לצעוק ששרפו לה את העתיד, למרות שלהבנתי, בלי צבא, עם דירה מאבא וללא שירות צבאי – העתיד שלה נראה די ורוד.
ואחרי ששמנו את כל זה בצד, מדובר בבחורה חצופה ומזלזלת ברמות מוקצנות, צעקנית ברמות בלתי נסבלות, שאצלה "האני" הוא המרכז, והמדינה היא רק על תקן של משרת.
"מה עשיתם בשבילי?", "אתם עובדים בשבילי", "זה טוב לי" – אלו משפטים שגורים בפיה.
ואכן, היא לעצמה כבר עשתה הרבה, אבל מה היא עשתה למען המדינה?
אבל זה לא הפריע לה לצעוק ששרפו לה את העתיד!
והגרוע מכל – כדי להגיע לפרסום, היא לא בוחלת בשום אמצעי, שקר איננו מילה גיסה. שקר הוא כלי לגיטימי בעיניה להשגת המטרה – להיבחר לכנסת.
אבל תקלטו את הקטע – לרצות להיבחר לכנסת זה דבר לגיטימי ואפילו ראוי. לא צריך לשקר ולהקצין ולרמות כדי להגיע לכנסת. להגיד אמת בדרך אל הכנסת זו גם אופציה.
והיא יכולה היתה להגיד את האמת – למשל להגיד שהיא ככל הנראה כבר תסתדר כלכלית ולכן היא לא דואגת לעצמה – אבל היא כן דואגת לאלו שלא הסתדרו או שיהיה להם קשה.. והיא מבקשת להיות הנציגה שלהם בכנסת.
היה עובר טוב, לא?
אז למה צריך לשקר.
כי לשקר זה עניין של אופי.
וגם כשהיא אומרת שהיא באה לעשות שינוי, קשה להאמין לה, כי איזה שינוי בדיוק היא תעשה – אף אחד לא יודע, אפילו היא.
וזה בדיוק מה שהעיד עליה מי שטען שהיה הסגן שלה בצעירים בוערים – שי שלימוב.
הוא סיפר על הבגידה שלה בחברים שהקימו איתה את המפלגה, על השקרים, על דרך הדורסנית שלה לצמרת, איומים, סחיטות ועוד. היא הגיבה בתביעת דיבה, מה שמחזק את הטענות לגישה שלה.
וכאשר המערכת הפוליטית שלנו נמצאת בנקודת השפל הגדולה ביותר שלה מאז קום המדינה, וכאשר אמון הציבור בפוליטיקאים שלנו נמוך מאי פעם, אנחנו זקוקים לפוליטיקאים שידברו אל הציבור בשפת אמת.
וגם אם האמת קשה, לפחות נדע שאמרו לנו את האמת.
וכדי להחזיר לפוליטיקה שלנו את הכבוד שהיא ראויה לו, תופעות מהסוג של הדר מוכתר חייבים למגר!
והנה קיבלנו עוד סיבה לרוץ לכנסת.
שלכם,
מוש חוג'ה – עורך דין
יו"ר מפלגת "אנחנו"