גל הירש הוא אדם אמיץ. הוא הסכים להתמנות למפכ"ל המשטרה, בתקופה שהיה ברור שהמשטרה זקוקה לשידוד מערכות רציני. והוא בא לעשות מהפכה.
הוא רק לא צפה את העובדה שהמשטרה היא מערכת שיודעת היטב כיצד לשמור על עצמה מפני שינויים.
זה פרדוקס השינוי במשטרה –
כל מי שגדל במשטרה – התרגל לנורמות הפעולה במשטרה והפך לחלק מהן – הוא לא ישנה אותן.
כל מי שבא מבחוץ ורוצה לשנות – ידאגו שהוא לא יגיע לתפקיד. ויש להם את הכלים לכך.
פרדוקס השינוי קיים לא רק במשטרה, הוא קיים גם במערכת הפוליטית.
כולנו מבינים שמדינת ישראל חייבת לעבור תיקון במערכת המשטר כדי לייצר – הכרעה ויציבות ומשילות.
הבעיה היא שחברי הכנסת רוצים לשמר לעצמם את מוקדי הכוח, ולכן הם מהווים חסם מפני כל שינוי נדרש.
בקיצור, אלו שיכולים לשנות, (שנמצאים בתוך המערכת), הם בדיוק אלו שלא רוצים לשנות.
ואלה שרוצים לשנות – נמצאים מחוץ למערכת – ולא מצליחים להיכנס פנימה.
כך זה עובד בכנסת, כך זה גם עובד במשטרה, כך זה גם עובד בפרקליטות ובגופים נוספים.
וגל הירש, בהחלטה אמיצה ואולי גם קצת תמימה, החליט להיכנס ללימבו הזה – לנקודה המסוכנת שבין גן עד וגהינום, ולמזלו הרע – הכדור שלו התגלגל לכוון של הגהינום.
והינה קיבלנו את כל התורה כולה.
והשאלה הגדולה היא איך יבוא השינוי?
שלכם,
מוש חוג'ה – עורך דין
יו"ר מפלגת "אנחנו"