אירוע הדקירה המתועב בבאר שבע, בו נרצחו 4 אנשים ועוד 2 נפצעו בינוני עד קשה – מגלם בתוכו את כל הבעיות שיש למדינת ישראל בדרום.
הציבור כועס, והכעס יצא על המשטרה ועל מפכ"ל המשטרה, בטענה שאינה מצליחה לספק ביטחון לתושבי הדרום.
הכעס של הציבור לגיטימי, השאלה האם הוא הופנה לכתובת הנכונה.
הכי קל זה להאשים את המשטרה, אבל אנחנו יודעים את האמת – המשטרה היא רק השליח.
וגם השליח הזה לכשעצמו – צריך טיפול כי הוא חולה.
ולגבי המצב בדרום – ישראל איבדה מזמן את הרצון להעניק ערכים ישראליים לחברה הבדואית.
על אכיפה – אין מה לדבר – התחושה בדרום היא שמדינת ישראל איננה "בעלת הבית".
עבירות בנייה, נישואים ביגמיים, פריחה של קבוצות פשע, תופעות פרוטקשיין, גניבות מבסיסי צה"ל, בריונות ברחוב, מערכת משפט חלבית, – הן חלק מהתופעות שתושבי הדרום נאלצים להתמודד איתם מידי יום.
וכך הדרום הפך לאוטונומיה, שלא נשלטת על ידי מדינת ישראל – אלא על ידי כנופיות מקומיות.
וכאשר אין "בעל בית", אנשים מתדרדרים לעבריינות, והמרחק בין עבריינות לטרור הוא קצר מאד.
אז במקום להאשים את המשטרה, צריך להגיד את האמת – האשם האמיתי נמצא אצל ממשלות ישראל.
כדי להתמודד עם המצב בדרום צריך תוכנית מקיפה שכוללת: החלת חוק וסדר, תקציבים, מיפוי אוכלוסייה, תוכנית מתאר בתחום הבינוי, תוכנית חומש בתחום החינוך, אכיפה, שיטור, ענישה, שליטה, בקיצור – ריבונות.
אבל זה קשה, כי זה עושה הרבה רעש, ודורש כוח פוליטי גדול.
לפוליטיקאים שלנו אין כוח פוליטי – בגלל השיטה הפגומה – שהם אלה ששומרים עליה באדיקות רבה.
והם גם שונאים רעש.
אז מה שנשאר להם, זה להסיר מעצמם אחריות – ולגלגל אותה לעבר פוליטיקאים מהצד השני של המפה.
ואנחנו נשארים באמצע וממשיכים לסבול מאוזלת ידה של הממשלה – או יותר נכון לומר – של ממשלות ישראל – לדורותיהן.