במסגרת ביקור בלונדון, לא ויתרתי על סיור במוזיאון חדר המלחמה של צ'רצ'יל – או בשמו האנגלי: Churchill War Room
המוזיאון מדהים, שימר את המצב בדיוק כמו שהוא היה בתאריך ה– 8 למאי 1945 שעה 48:16, מועד בו חתמה גרמניה על הסכם הכניעה, מה שהביא לסיום מלחמת העולם השנייה.
השעונים על קירות חדר הישיבות מראים בדיוק את השעה הזו, והסיור נותן לך את התחושה שאתה נמצא באותו רגע מכונן של ההיסטוריה.
העוצמה של צ'רצ'יל עוברת גם דרך דפי ההיסטוריה, ותוך כדי הסיור אתה למד, שלמרות שהיה לו חדר נפרד עם תנאים טובים יותר, הוא בחר לשהות עם כל הצוות שלו כל הזמן, ולא ביקש לעצמו שום דבר מיוחד.
בעצם, חוץ מדבר אחד, שעליו הקפיד מעל לכל – שנ"צ.
המזכירה מספרת בהדרכה המוקלטת, שהיא דאגה ליצור את התנאים בהם יוכל לנוח את מנוחת הצהריים, וכך לשמור על ערנות וחדות להמשך היום.
צ'רצ'יל היה איש חכם, שנון, חזק, חדור מטרה' אבל מה שהביא אותו להצלחות לא הייתה תחושת הגדלות, אלא תחושת השליחות.
צ'רצ'יל נלחם על הבית שלו, על המדינה שלו, על הערכים שלו, ובמלחמה הזו הוא נעזר ביכולת הניתוח המדהימה שלו, ראיה קדימה, ותיבל את זה בשנינות רבה משולבת בצניעות אישית.
לונדון גם מלמדת את המשמעות של יציבות פוליטית ומשטרית – העובדה שמערכות עובדות שם באופן עקבי, במשך מאות שנים, נותנת למדינה הזו עוצמה, וזה מה שהופך אנגליה למדינה חזקה.
הם מכבדים את "כללי המשחק", שהם עצמם קבעו, גם אם הכללים לא מושלמים ומלאים בחסרונות. אצלנו – זה עובד הפוך.
הפוליטיקאים משנים כל הזמן את "כללי המשחק", כדי לשרת אינטרס אישי, דבר שמביא לחוסר יציבות פוליטית. המצב הזה חייב להשתנות. על זה שהמערכת הפוליטית אצלנו חייבת תיקון – נראה שאין מחלוקת.
תיקון המערכת הפוליטית מתחיל בתיקון שיטת הבחירות – זה השלב הראשון אבל ההכרחי.
בדיוק בשביל להשיג מטרות אלו, אני יצאתי למרחב הציבורי. כל מה שאני עושה – נועד לשרת את המטרה הזו ואותה בלבד. זו תחושת השליחות שלי.
