בראש של מוש

דודי אמסלם צילום קרלוס הגדול ויקיפדיה
דודי אמסלם צילום קרלוס הגדול ויקיפדיה

זה לא הגיוני

זה לא הגיוני שחבר כנסת וסגן שרה יאשים תלמיד שהוא "סכנה לביטחון ישראל" רק בגלל שהתלמיד העלה עמדה שאיננה תואמת את דעותיו של סגן השרה יאיר גולן.
יאיר גולן קיבל הזדמנות להרצות בפני תלמידי תיכון לפני גיוס, ולפרוס את משנתו הפוליטית – מדינית, (לגיטימי ואף רצוי, בתנאי שיש איזון גם מהצד השני של המפה הפוליטית), אך במקום לנהל שיח ענייני ומכבד, בחר להשתלח בתלמיד משל הוא נמצא בכנסת, (תראו לאן הידרדרה הכנסת במדד הדימויים שלנו).
בכך הוא פספס את המטרה שלשמה הגיע – הצגת דעה (שמאלנית במקרה הזה), וגרם נזק במקום תועלת בכך שהשחית את השיח עם נוער, במקום ללמד את הנוער כיצד מנהלים שיח פורה וענייני. זה גם לא הגיוני שח"כ שהגיש עתירות לבית המשפט העליון, עתירות שנדחו – ישתלח בשופטת בימ"ש עליון בצורה כזו ויטען שהשופטת שתתה משקאות חריפים לפני מתן ההחלטה, אחרת הוא לא יכול להסביר את העובדה שדחו לו את העתירות.
קראתי שתיים מתוך שלוש ההחלטות שניתנו בעתירות, ואני חייב להגיד שהיה להם די קל לדחות את העתירות, ונראה שבעתירות לא היה ממש, אבל תמיד הכי קל להאשים את השופט.
איך זוכרים איך שרים במגרשי הכדורגל כשהקבוצה מפסידה? השופט בן… השופט בן ….
התגובה של אמסלם איננה עניינית, איננה מכבדת והיא גורמת נזק לא רק למערכת המשפט, אלא גם לאלו שאמסלם מתיימר לייצג אותם – ישראלים מזרחים ממעמד הביניים. אז השבוע היו לנו שתי תגובות, שני חברי כנסת, שני קצוות של הקשת הפוליטית.
אם התגובה של גולן לא נראית לכם הגיונית, אבל התגובה של אמסלם כן – אז כנראה שאתם שייכים למחנה הימין. ואם התגובה של גולן כן נראית לכם הגיונית, אבל התגובה של אמסלם לא – אז כנראה שאתם שייכים למחנה השמאל, אבל אם שתי התגובות לא נראות לכם הגיוניות – אם כנראה שאתם – כמוני – שייכים "למחנה ההגיוני".