כישראלים, אנחנו חולמים על חיים שקטים, רגועים, אבל בפועל, אנחנו מכורים לדרמות. ואם אפשר דרמות פוליטיות – עדיף.
השבוע, גדעון סער סיפק אחת כזו – כשהחליט לפרוש מהליכוד ולרוץ עצמאית.
האם זה טוב לנו? האם יש כאן בשורה חדשה, שתצליח להביא שינוי?
לזכותו ייאמר – שהוא התנהג באבירות – כשהחליט לפרוש גם מהכנסת, ולא ניצל את האלקטורט שקיבל מהליכוד לטובתו האישית – אלא בחר להחזירו לליכוד.
אלא שאותו גדעון סער, הגיש לפני כחודש הצעה לתיקון שיטת הבחירות ומעבר לבחירות חצי אזוריות.
כתבתי על כך שמדובר בהצעה לא רצינית שאין מאחוריה מחשבה מעמיקה, ולא תביא לשינוי מהותי במבנה הפרלמנטרי.
עכשיו – אנחנו מגלים את ההסבר מדוע?
התיקון הראשון שצריך לעשות בשיטת הבחירות הוא להכריז שראש המפלגה הגדולה יתמנה אוטומטית לראש הממשלה, בכדי למנוע ריבוי מפלגות (ראו תכנית "אנחנו" לתיקון שיטת הבחירות, בדף הפייסבוק).
ולמה גדעון סער והפוליטיקאים האחרים אינם מציעים זאת? כי ברור להם שזה מקטין את הסיכוי שלהם להיבחר.
שוב, השיקול האישי גובר על השיקול הציבורי.
ובמקום לקבל 2 או 3 מפלגות גדולות – נקבל 12!
אז גם אם בבחירות הבאות, תצליח לקום קואליציה אנטי ביבי, היא תהיה מורכבת מיותר מידי גורמים, שכל אחד ימשוך לכוון אחר, ונראה שוב את מה שאנחנו רואים היום – חוסר משילות.
שינוי יבוא רק כאשר נגדיר מחדש את כללי המשחק, נייצר הכרעה ונייצב את הממשל, כך שראש ממשלה לא יוכל לשחק בממשלה, כאילו הייתה בשבילו צעצוע.
מועד לבחירות צריך להיות דבר קבוע וידוע מראש.
אצלנו מועד הבחירות נקבע לפי הצורך הרגעי של ראש הממשלה וראש הממשלה החליפי.
זו לא פוליטיקה. זו רפובליקת בננות!
אז בכדי שלא נתאכזב מסער כמו שהתאכזבנו מבנט, ליברמן, גנץ, יעלון, אשכנזי, לפיד פרץ, ועוד רבים אחרים.
אנחנו צריכים לקבל החלטה – לתקן את השיטה.
הגיע הזמן.