הדיבייט המפורסם של השבוע בין טרמפ לביידן התדרדר לרמה נמוכה שלא נראתה בארה"ב מעולם, והאמינו לי – הם מתביישים בזה.
טרמפ האשים את ארגוני השמאל, סירב לגנות תנועות לאומניות וטען כבר עכשיו – כחודש לפני מועד הבחירות – שהן תהיינה מזויפות. הוא גם סירב להתחייב שיפנה את הבית הלבן במקרה של הפסד. החוקה האמריקאית לא נותנת מענה למצב שבו נשיא מסרב לפנות את הבית הלבן. הם לא העלו בדעתם שכזה מקרה בכלל יכול לקרות.
ארה"ב כבר לא נראית כדמוקרטיה הכי חזקה בעולם!
מה שהכי בולט התנהלות הנשיא הוא שלמרות שהוא נשיא מכהן כבר 4 שנים – הוא לא לוקח אחריות!
לשיטתו, הוא איננו אחראי לאף אחד מהכשלים שמתגלים בתקופת כהונתו – לא לתמותה הגבוהה בעולם מהקורונה, לאחוז ההידבקות הגבוה, לא לנזקים לכלכלה, לא לאלימות המשטרתית כלפי שחורים.
מה הוא כן עושה? מוצא אשמים!
כשמנהיג – אינו לוקח אחריות – אז אין לו ברירה – הוא חייב למצוא אשמים כדי לתרץ את המצב הגרוע.
כשמנהיג מתחיל להאשים – השסע והפלגנות והאלימות בעקבותיהם, מגיעים מהר מאוד.
מאידך במדינות שבהן מנהיגים לקחו אחריות – התוצאות היו טובות בצורה משמעותית, ראו ערך גרמניה, פינלנד, ניו זילנד ושבדיה.
המסקנה פשוטה – בכדי להתמודד עם אתגרי הקורונה נדרשים מנהיגים שמוכנים ומסוגלים לקחת אחריות. על הכתפיים שלהם – בלי לפחד ובלי למצמץ!
כשהמנהיג אינו כזה – כולם עסוקים בלהאשים אחד את השני.
וכשהמנהיג כן לוקח אחריות – העסק עובד, ופתאום אין צורך לריב ולהתווכח – כי לא צריך לחפש אשמים.
השאלה הגדולה – האם המערכת הפוליטית הקיימת אצלנו מסוגלת לגדל ולייצר מנהיג כזה?