לאבד משילות בכלא – זה כמו לשחק כדורגל נגד שחקן קטוע רגלים, ולהפסיד!
6 אסירים ביטחוניים הערימו על המערכת וברחו מכלא שמור במיוחד.
לא צריך להיות גאון כדי להבין – שהתוצאה מלמדת על כשל מערכתי מתמשך. המסרים שעוברים מאנשי השב"ס שכן מוכנים להתראיין בתקשורת הם: "בסופו של דבר אנחנו דרג ביצועי, ואנחנו ממלאים אחר הוראות של הדרג הממונה".
כלומר – הם ממלאים אחר הנחיות הדרג הפוליטי. הדרג הפוליטי של 12 השנים האחרונות – והכוונה היא לשלטון נתניהו – חיפש שקט.
הוא לא חיפש לפתור בעיות – כי התמודדות עם בעיות עושה הרבה רעש – לפחות בהתחלה, עד שמשיגים שליטה, והתמודדות גם דורשת אומץ. שלטון נתניהו חיפש שקט.
הוא חיפש אותו בעזה, הוא חיפש אותו ביהודה ושומרון, ואצל ערביי ישראל ואצל הבדואים בנגב.
ואם הוא לא הצליח להשיג שקט – אז הוא קנה אותו.
הכסף הקטארי בעזה הוא דוגמא מצוינת כיצד קנו שקט.
היום אנחנו למדים שגם בבתי הכלא הביטחוניים, קנו שקט באמצעות כניעה לדרישות האסירים הביטחוניים.
כי אף אחד לא רצה להתעמת עם האסירים, כדי לא להבעיר את הגדה ואת הרצועה.
והכניעה באה מלמעלה.
אם היינו שולטים בנעשה ברצועה ובגדה, לא היינו מפחדים מעימותים בכלא, אבל אנחנו לא.
היום כבר לאף אחד אין ספק שמדינת ישראל איבדה משילות בנגב, אצל ערביי ישראל, במגזר החרדי, בעזה – אבל להפסיד משילות גם בבתי כלא – זה כבר מוגזם!
הבעיה היא שאלו שיצרו את המצב, כבר לא בשלטון – והם ידאגו להאשים מישהו אחר – את הממשלה הנוכחית, או אולי את הש.ג כי כך זה נהוג במקומותינו.
ולהגיד לכם שהשלטון החדש יש גישה?
אם מסתכלים על דרך ההתמודדות עם עזה, אפשר כבר לסמן את התשובה – ממש לא!
ולכן, חבל על הזמן במינוי של וועדות חקירה / בדיקה בראשות שופטים מנומנמים בדימוס – כי את האמת אנחנו יודעים – הבעיה נמצאת אצל הפוליטיקאים.
אבל הם כבר ידאגו שמישהו אחר ייתן את הדין.
מה דעתכם על הש.ג?