חקלאות מקומית היא נכס אסטרטגי, ומי שלא מבין את זה – לא מבין באסטרטגיה ומי שלא מבין באסטרטגיה – לא טוב שינהל מדינה.
היכולת של ישראל לכלכל את עצמה – לתקופות ארוכות – ובעיקר בתקופות מלחמה – היא תנאי הכרחי לקיומה של המדינה.
ובשביל זה – צריך חקלאות מקומית.
זה לא עניין של מחיר – זה ענין של תפיסה.
ולפני שמחליטים על יבוא פירות וירקות מחו"ל, צריך להבין את הסיבות לעלייה במחירי פירות וירקות.
מפני שאם נבין – נדע מה צריך לעשות.
ואת זה לא עושים בחוק הסדרים, שמתקבל כלאחר יד, אלא באמצעות מחקר עומק, דיונים ותוכניות עבודה רב שנתיות, שידאגו לחקלאות ל-25 שנים הבאות.
מדינת ישראל לא בורכה במשאבי טבע – אין נפט, אין יותר מידי מים, אין גז. הדבר היחידי שיש לנו בשפע זה – שמש.
ושמש – בשילוב מזג אוויר חם, מאפשר חקלאות טובה, כמעט בכל ימות השנה.
אז להרוג את החקלאות במדינה כמו שלנו זו איוולת, והאיוולת זו נמשכת כבר שני עשורים.
אין דור המשך לחקלאים כי היום צריך להיות משוגע להיות חקלאי בישראל, לעבוד "כמו חמור" כל השנה, "לאכול" אותה בפגעי טבע, מחסור בעובדים, מלחמות ועד שלל סיבות, ולגלות שהמדינה מפנה לך גב.
כל עבודה ממוצעת כשכיר, עדיפה על להיות חקלאי צעיר, שלא לדבר על עבודה בהייטק.
ואם החקלאות גוועת, מה הפלא שהמחירים עולים?
ענין פשוט של היצע וביקוש.
אז במקום לחשוב על יבוא פירות וירקות מחו"ל – דבר שיאפשר לטייקונים להגדיל עוד את רווחיהם הגדולים ממילא, צריך למצוא דרכים להגדיל היצע מקומי.
ויש מלא דרכים לעשות את זה, אבל הדבר הראשון שצריך לעשות – זה להיות גאים בחקלאות המקומית.
ואחרי שנהיה גאים בה – לחשוב איך להגדיל אותה ואיך לחזק אותה.
ואיך לשלב בין הייטק לחקלאות.
ואם נעשה את כל זה, נגלה שהיצע גדל והמחירים יורדים,
ואז במקום לייבא פירות וירקות – אנחנו נייצא אותם.
ואז נגלה שלעגבנייה יש גם ערך אסטרטגי – זה רק עניין של גישה.