וירוס ממשלתי

אין ספק שהנושא החם של השבוע הוא התפרצות מחודשת על וירוס הקורונה כשאתמול דווח על שיא נדבקים ליום אחד – מעל 1,000 נדבקים, ושוב מדווחים על חזרה למספר של 10,000 נדבקים.

הכותרות שוב הופכות להיסטריות, והריטואל חוזר על עצמו: שוב מסיבות עיתונים של ראש הממשלה. שוב ההגבלות או עונשים קולקטיביים, אם תרצו וגם עונשים אישיים נמצאים בסל – הגברת אכיפה, הגדלת קנסות.

עוד לא התאוששנו מהסגר הראשון, וכבר מנחיתים עלינו את "המכות" מחדש.

מי שלא קרס בפעם הקודמת, "שלא ידאג" – הוא יקרוס עכשיו.

זמני משבר הם הזמן שבו האזרח הקטן צריך יותר מתמיד את הממשלה לצדו.

ממשלה שתנהל את המשבר, תיתן כוון, תספק תשובות, תמצא פתרונות, תסייע לאזרחים לעבור את המשבר.

ואצלנו, הממשלה – במקום לסייע הופכת לנטל.

תמונה של ישיבת הממשלה נראה יותר כמו ועידה בינלאומית. אין תרבות שלטונית ואין תרבות ניהולית.

אין עבודת מטה, אין עבודת ממשלה מסודרת, אין נוהלי עבודה.

הכל "חאפ לאפ", מהרגע להירגע.

ממשלת האחדות לא משפרת בכלום את תפקוד הממשלה.

מהממשלה לא תבוא הישועה.

הפוליטיקאים הם לא הפתרון. הם הבעיה בדרך לפתרון.

קחו 50 אנשי עסקים ואנשי הייטק – ותנו להם לנהל את המשבר הזה, הם  היו מנהלים את המשבר הרבה יותר טוב מהממשלה המנופחת וחסרת התועלת הזו וגם היו מסיימים עם 5 סטרטאפים, ומשווקים אותם לעולם במיליוני דולרים.

כאלה אנחנו הישראלים – תנו לנו בעיה, גם נמצא לה פתרון וגם נרוויח על הדרך.

התנאי – שאין פוליטיקאים בדרך.

אז בואו ביחד – נתקן את השיטה וניצור תרבות שלטונית שבה אנחנו נגיד לפוליטיקאים מה לעשות ולא להיפך.