כהורים תמיד שמנו דגש על חינוך, כי זה מה שלמדנו בבית – חינוך זה הדבר החשוב ביותר בחיים.
מי שמקבל חינוך טוב – יגדל להיות אדם טוב, וגם ייתן חינוך טוב לילדיו.
אז השקענו בחינוך והשכלה – מסגרת לימודים, שיעורי בית, חוגים, תחביבים, חברים, ערכים של אהבת הארץ, אלו היו הנורמות המקובלות.
כשהגיע הצבא – היה לכם ברור שאתם הולכים לשירות משמעותי, כל אחד בדרכו שלו, בהתאם לרצונותיו ולכישוריו, והגעתם לאן שרציתם.
ועכשיו, לאור המצב המתהווה במדינה, דווקא אתם הדור הצעיר – קמתם והחלטתם לקחת את המושכות לידיים, מפני שאת המצב הנוכחי הצהרתם שאתם לא מוכנים לקבל יותר!
יצאתם לרחובות להפגין, לממש את הזכות הדמוקרטית שלכם להביע דעה, להפגין נגד שלטון שהפך להיות מסואב ומאוס.
כשאנחנו, ההורים, מסתכלים עליכם מהצד יוצאים להפגין, שומרים על כללי הדמוקרטיה, (והכוונה כמובן לרוב המוחלט שמכבד את "כללי המשחק"), אנחנו מרגישים גאווה!
זה אולי החיזוק הטוב ביותר לכך שקיבלתם חינוך טוב.
אז על מה יש להתנצל, אתם שואלים?
מכיוון שלצד תחושת הגאווה – אנו חשים גם תחושת כישלון צורב.
כישלון מכך שהפקרנו את המדינה לניהול של פוליטיקאים מאוסים, שדואגים רק לעצמם, שתמיד יעשו את מה שטוב להם ולא את מה שצריך.
פוליטיקאים, שמקריבים את האינטרס הציבורי, לטובת האינטרס האישי שלהם.
חייבים להתנצל על כך שכולנו ידענו שהמערכת הפוליטית שלנו חולה, שהיא זקוקה לטיפול שורשי, אבל בכל זאת זנחנו את זה, התמסרנו לנוחות, לעבודה, לחיים הפרטיים, לחינוך שלכם.
התרחקנו מפעילות ציבורית, הפקרנו אותה לעסקנים מהדרג הנמוך ביותר.
והעסקנים מהדרג הנמוך של אתמול – הם הפוליטיקאים המובילים של היום, לצערנו – יש לומר וכך הבאנו את המדינה למצב שבו אתם – שקיבלתם חינוך טוב – צריכים לצאת להפגין עבור העתיד שלכם ועבור העתיד של המדינה!
אז לצד ההתנצלות שלנו ההורים, בפניכם, הדור הצעיר, רצינו להגיד לכם עוד דבר אחד קטן – לא עוד!
מעכשיו אנחנו מצטרפים למאבק שלכם לתקן את המצב במדינה.
"ואנחנו" נתחיל מהיסוד – כמו שצריך – בלי פשרות.
נתחיל מתיקון מערכת ההפעלה, מתיקון שיטת הבחירות בכדי לייצר: הכרעה – יציבות – משילות.
רק משם יתחיל השינוי.