תקציב כסמפטום

אדם הלך לרופא והתלונן: "ד"ר, יש לי בעיה, קשה לי לנשום".

"זו לא הבעיה", השיב הרופא, "זה הסימפטום של הבעיה". 

"אז מה הבעיה שלי?"' היקשה האדם.

פחות מ-3 חודשים עברו מאז כינון הממשלה, ושוב מאיימים עלינו בבחירות בנובמבר, בחירות מס' 4 בתוך כשנה וחצי.

זה לא יאומן, שממשלה של  36 שרים לא מצליחה להעביר תקציב, וראש ממשלה צריך להיות "לוליין פוליטי" בכדי להצליח ולהעביר תקציב, שזו פעולה אלמנטרית לכל ממשלה.

זה מטורף!

חוק התקציב – אינו הבעיה, חוק התקציב הוא הסימפטום. הוא סימפטום לשיטת משטר  פגומה, שמייצרת ממשלה לא יציבה שמבחינה פוליטית אפילו תקציב איננה מצליחה להעביר.

במשטר יציב – ממשלה צריכה להעביר תקציב "בהליכה" וללא כל מאמץ.

אבל הפוליטיקאים שלנו – ואני מדבר על כולם – ללא יוצא מהכלל – במקום לשים את האצבע על הבעיה האמיתית – שהיא תיקון שיטת הבחירות.

משתמשים באצבע בצורה לא נכונה – בשביל לנפנף ולאיים  אחד על השני.

בתוכנית של "אנחנו" מצב כזה לא היה קורה כי סעיף 4 לתוכנית של "אנחנו" קובע כי להצבעת אי אמון בממשלה יידרש רוב של 75 חברי כנסת.

סעיף 1 לתוכנית קובע כי ראש המפלגה הגדולה מתמנה אוטומטית לראש הממשלה.

פועל יוצא, שלראש ממשלה יהיה הרבה יותר קל להגיע לממשלה יציבה.

וכשממשלה יציבה, העברת תקציב איננו "אישיו" ובטח לא מקור למשבר פוליטי

אז זה הזמן כעת להצטרף אלינו, לתיקון שיטת הבחירות, לפי התוכנית "שאנחנו" כתבנו, בכדי לייצר: הכרעה – יציבות – משילות.