חוק נורווגי או ישראבלוף?

השבוע חוקק בכנסת מה שמכונה החוק הנורווגי, שמאפשר לשרים להתפטר מחברותם בכנסת.

כרגיל אצלנו בפוליטיקה – הפוליטיקאים לא עושים את מה שצריך – אלא את מה שטוב להם.

לחוק הנורווגי שתי מטרות מרכזיות: 

1. מינוי שרים מקצועיים – בעלי שם דבר בתחום עליו הם מופקדים.
   לדוגמא – משפטן בכיר במשרד המשפטים, רופא בעל רק בניהול מערכת בריאות ציבורי למשרד הבריאות וכד'.
2. הפרדת רשויות – להפריד בין הכנסת כגוף מבקר ומחוקק – מהממשלה –שהיא הגוף המבצע.

על מנת שהחוק יהיה אפקטיבי, צריכים להתקיים 2 תנאים: 

האחד – הוא צריך להיות גורף – כל השרים מחויבים להתפטר.

השני – צמצום היקף הממשלה, בכדי לא להעמיס עלויות מיותרות.

ומה קרה אצלנו?

באשר לשרים מקצועיים – כלום, אין אף שר מקצועי בממשלה.

באשר להפרדת רשויות – חצי כלום.

כי לפי החוק שחוקק, שר רשאי להתפטר אבל לא חייב.

ומה זה תלוי? במספר התפקידים שחסרים למפלגות. 

אז השבוע התפטרו 5 שרים מכחול לבן,  בכדי לאפשר כניסה של 5 חברי כנסת חדשים מהרשימה שיוכלו למלא תפקידים בוועדות הכנסת.

וקבלו את הסעיף הכי מתחכם: השר המתפטר  יכול לחזור בו מהתפטרות, אם חבר הכנסת שנכנס אחריו לפי הרשימה, עשה "ויברח" ועבר לסיעה אחרת.

לסיכום, חוק נורווגי זה לא. הייתי מציע לקרוא לו חוק ישראלי או בשפה יותר פשוטה ומובנת: חוק "ישראבלוף".

על מנת שהדבר יעשה כמו שצריך, היה צריך לעשותו כמו "שאנחנו" כתבנו:

1. צמצום משרדי הממשלה ל-16 במספר, עם  6 סגני שרים בלבד.
   
2. למעט 4 תפקידים: ראש ממשלה, ממלא מקום ראש ממשלה, שר בטחון ושר החוץ, כל שאר השרים יהיו חייבים  להתפטר מהכנסת.
3. למנות שרים מקצועיים לתפקידי שר.